מחלת כליות – איך נתמודד

מחלת כליות – איך נתמודד

שתפו את העמוד עם חברים >>

הכותב: דר´ גבריאל מורדוכוביץ. אחראי דיאליזה, בית החולים רבין – קמפוס בילינסון.
מחבר הספר “מחלות כליה” הוצאת פרולוג.

שכיחות מחלות הכליה עולה עם הזמן בעולם המערבי.

מחלות מסוג מחלות כליה אפשר לחלק למחלות ראשוניות, שבהן המחלה מתחילה בכליות, או מחלות משניות, בהן הפגיעה בכליות היא חלק ממחלה רב מערכתית.

מחלות כליה משניות השכיחות הן:

  • סוכרת
  • יתר לחץ דם
  • לופוס
  • כליות פוליציסטיות
  • מיאלומה נפוצה
  • ועוד.

בעולם המערבי, בכמחצית החולים המטופלים בדיאליזה בגלל אי ספיקת כליות כרונית, מחלת הכליות היא משנית לסוכרת ו/או יתר לחץ דם.

פגיעה כלייתית אינה חייבת להופיע בהכרח אצל חולי סוכרת ובאלו הסובלים מלחץ דם.

פגיעה בכליות יכולה להופיע בסוכרת מסוג 1 וגם מסוג 2 (בדרך כלל של המבוגר). איזון טוב של רמת הסוכר בדם או של לחץ הדם יכול למנוע את הפגיעה בכליות.

על מנת למנוע במידת האפשר החמרה בתפקוד הכליה, על רופא המשפחה להפנות לנפרולוג כאשר התפקוד הכלייתי יורד מתחת ל-50%

בדיקות חיוניות
השלב הראשון של הפגיעה הכלייתית הוא הפרשת חלבון בשתן. בהתחלה מופרשת כמות קטנה של חלבון (אלבומין) שלא ניתנת לגילוי בשיטות הרגילות. שלב זה נקרא שלב מיקרואלבומינורי (microalbuminuria) וכדי לגלותו יש לבצע איסוף שתן של יממה ולבדוק בו את כמות החלבון. הפרשה של יותר מ-300 מ”ג חלבון ביממה מעידה על פגיעה בכליות.

הפרשה של יותר מ-300 מ”ג ניתנת לגילוי בשיטות הרגילות ונקראת פרוטינוריה. בדרך כלל בשלב זה הפגיעה בכליות מלווה ביתר לחץ דם אך אין הפרעה בתפקוד הכלייתי.
ללא טיפול, המחלה עשויה להתקדם ולגרום לפגיעה בתפקוד בתפקוד הכליות, אי-ספיקת כליות כרונית ולפעמים לאי-ספיקת כליות סופנית ולצורך בטיפול בדיאליזה.

מחלת כליות משנית לסוכרת, בדומה לרוב מחלות הכליה, היא דו-צדדית, כלומר פוגעת בשתי הכליות.

חובה על חולה סוכרת לבצע איסופי שתן למיקרואלבומין ו/או לחלבון כמותי באופן תקופתי. אם התוצאות מראות הפרשת חלבון יש המלצה להפנותו לרופא מומחה במחלות כליה (נפרולוג) בכדי להתחיל טיפול מכוון להגנה על תפקוד הכליות ועל איזון לחץ הדם במידת הצורך.

רוב מחלות הכליה הן אסימטופטיות, כלומר שהסובלים מהן לא מרגישים שום דבר מיוחד. חוסר תפקוד של כליות לא גורם כאב. הגילוי של פגיעה בתפקוד הכליות בשלבים הראשונים הוא ע”י בדיקות דם ושתן. בשתן יש נוכחות של חלבון (לאדם בריא אין חלבון בשתן) ובדיקת רמת קראטינין ואוריאה בדם (creatinine & urea), כאשר רמות מעל הנורמה מצביעות על מחלת כליות.

התגלתה אצלי הפרעה בתפקוד הכלייתי – מה עושים?
בחולים שהוכחה מחלת כליות הטיפול המוקדם הינו חיוני להאטת הירידה בתפקוד הכלייתי. ברוב המחלקות הנפרולוגיות פועלות מרפאות טרום-דיאליזה המטפלות בחולים הסובלים מאי ספיקת כליות כרונית.

מטרות מרפאת הטרום-דיאליזה הן:

  • לנסות להאט את קצב התקדמות מחלת כליות ולהימנע מהגעה לאי ספיקת כליות סופנית ולצורך בדיאליזה ו/או השתלת כליה.
  • לטפל בסיבוכים של אי ספיקת כליות כרונית.
  • להכין את החולה לטיפול כלייתי חלופי לפי הצורך.

האטת התקדמות המחלה
ישנם מספר צעדים שיש לנקוט, שלהם השפעה ניכרת על התקדמות המחלה:

  • איזון סוכרת: ההידרדרות בתפקוד הכליה קשורה באופן ישיר בחומרת הסוכרת. בטיפול נכון בסוכרת ניתן להאט במידה ניכרת את ההידרדרות הכלייתית.
    כאשר יש ירידה בתפקוד הכליות קיימות תרופות לאיזון הסוכר בדם שלא מומלצות ואפילו אסורות לשימוש.
    עם התקדמות מחלת הכליות רוב החולים נזקקים להורדת מינון התרופות לאיזון הסוכר, בגלל הסיכון לירידות ברמת הסוכר בדם (היפוגליקמיה).
  • איזון לחץ דם: רמת לחץ הדם הרצויה היא 75/125 ולעיתים יש צורך בשילוב תרופות להורדת לחץ דם בכדי להשיג את ערך היעד. טיפול נכון ביתר לחץ הדם עשוי להאט במידה ניכרת את ההידרדרות הכלייתית.
  • הקטנת כמות החלבון המופרשת בשתן: למרות שהחלבון המופיע בשתן הוא תוצאה של מחלת הכליות, נוכחותו מחמירה את הפגיעה בכליות. ישנן תרופות המקטינות את הפרשת החלבון בשתן, כדוגמת תרופות מקבוצת מעכבי אנזים המהפך או תרופות החוסמות את הקולטן לאנגיוטנזין. יש לשנות את מינון התרופה לי התגובה לטיפול ולפי שיקול הנפרולוג, תחת מעקב צמוד.
  • דיאטה דלת חלבון: רוב החוקרים ממליצים היום להגביל כמות החלבון בדיאטה ל-0.8 ג´ חלבון לקג´ משקל ליממה (56 גרם חלבון לאדם השוקל 70 קילוגרם) ותוספת כמות החלבון המופרשת בשתן.
  • הימנעות מתרופות הגורמות נזק לכליות: יש רשימה של תרופות שיכולות לגרום נזק נוסף לכליות כשהן ניתנות לבד או בשילוב עם תרופות אחרות. רצוי להתייעץ עם רופא נפרולוג מומחה לכליות לפני לקיחת תרופות חדשות.
  • הפסקת עישון: כיום ידוע שבחולים מעשנים קצב הידרדרות המחלה הכלייתית הוא מהיר יותר.
  • איזון שומנים: הן ע”י שמירת דיאטה ו/או ע”י לקיחת תרופות לאיזון שומנים.